מנהל מרנגוני העולמי בישראל

Roberto Riccio
מנהל בית ספר מרנגוני העולמי-קמפוסים מילאנו, פירנצה, פריז, לונדון ושנחאי בביקור בישראל בו הוא מוקיר את הערכתו לישראל ולסטודנטים הישראלים שמגיעים.
"יש פרץ של קריאטיביות בישראל שאיני יודע להסביר, אולי זה קשור ל DNA שלכם שקשור למצבה של ישראל …."

"בייג'ינג היא הדבר הבא"
רוברטו ריצ'ו, מנהל מרנגוני, בית הספר הוותיק ביותר לאופנה באיטליה ומוסד בעל שם עולמי, פותח סניף בסין ומופתע לטובה מישראל: "זה משהו בדנ"א שלכם"
יעל סובינסקי
23.11.14,

גם השנה שבוע האופנה של בייג'ינג לא זכה לכותרות בולטות במגזיני האופנה. תעשיית האופנה הסינית נתפסת לרוב כלא רלבנטית, והדימוי המיידי הוא של תעשיית חיקויים עצומה ושל מפעלים שמייצרים עבור מותגי המערב בגדים ונעליים באיכות מפוקפקת.
אבל אם תשאלו את רוברטו ריצ'ו, מנהל בית הספר לעיצוב ואופנה מרנגוני שבמילאנו, "בייג'ינג היא הדבר הבא. ההתפתחות המעניינת ביותר בשוק האופנה כיום מתרחשת שם", הוא אומר, "במקביל למותגי הענק הבינלאומיים, שהביקוש להם גובר, מתקיימת בה תת־תרבות מקומית שעד לא מזמן יצרה דברים מחרידים, בלשון המעטה. אבל בתקופה האחרונה צומחים שם מעצבים חדשים שיוצרים משהו שונה. לדעתי סין היא אחד המקומות היחידים בעולם שלא מנסה לחקות דברים שכבר נוצרו".

ריצ'ו מסביר שהניתוק היחסי מהתרבות המערבית הופך בסין מחיסרון ליתרון: "בעשורים האחרונים האופנה הצרפתית הופכת ללא רלבנטית, ואני אפילו יכול להגיד שהאופנה האיטלקית מתחילה לאבד מהכוח שלה. המרחק של הסינים מהטעם ומהסגנון האירופי גורם להם לחקור ולנסות דברים חדשים ואחרים. אם הם ישכילו לשתף פעולה עם חברה שתדע לנהל נכון את היצירתיות הזאת, הם יפרצו".ההסבר הזה של ריצ׳ו מבהיר גם למה הוא בחר לפתוח לפני כשנה וחצי שלוחה של מרנגוני דווקא בבייג׳ינג, אחרי אלו שנפתחו בפריז ובלונדון — מבחינתו אלו ארבע בירות האופנה העדכניות ביותר כיום. מדי שנה מנסים כ־20 אלף איש להתקבל ללימודים במרנגוני, בית הספר הוותיק ביותר לאופנה באיטליה שנוסד ב־1935, אך רק כ־1,200 מהם אכן מוצאים מקום במוסד בעל השם העולמי. הם מצטרפים לשרשרת ארוכה של בוגרים שהשפיעו על תעשיית האופנה העולמית, ובהם פרנקו מוסקינו ודומניקו דולצ׳ה (מהצמד דולצ׳ה וגבאנה, שדווקא עזב את הלימודים לאחר כמה חודשים בלבד).
על אף כל המחמאות שריצ׳ו מרעיף על סצנת האופנה הסינית, מבחינתו אין עדיין תחליף לתווית הזוהרת Made in Italy. כשאני שואלת על ההבדלים בין האופנה האיטלקית לבין אופנה ממקומות אחרים בעולם הוא פורץ בצחוק מתגלגל: "יש בכלל אופנה אחרת?". מבחינתו, איטליה יצרה סטנדרטים אחרים לתעשיית האופנה והפכה אותה למה שהיא היום. "לפני שהאופנה האיטלקית הפכה למה שהיא כיום היה ההוט קוטור הצרפתי, שהמעצבים שלו עסקו ביצירה אך לא היו מעורבים בתהליכי הייצור", הוא מסביר, "ג׳ורג׳יו ארמאני, לעומתם, מעורב בכל חלק מהתהליך, מהקו הראשון ועד החוט האחרון. זה הרעיון של ה'מייד אין איטלי', ולכן ה'מותג' הזה תפס חזק כל כך והפך לסמל לאיכות.

"האיטלקים היו גם אלה שחשבו ראשונים על קונספט הטוטאל לוק. אף אחד מהמעצבים הצרפתים לא חשב שגם החגורה יכולה להיות חלק בלתי נפרד מהמותג ומהנשמה שלו. היום אפילו חברות כמו H&M מבינות את זה".

"שמים לב לפרטים"

ריצ'ו ביקר בישראל לאחרונה כדי לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה עם בית הספר שנקר, והופתע לטובה מסצנת האופנה המקומית. תל אביב, לדבריו, היא מקום מסקרן מבחינה אופנתית. "עם יותר ממיליארד בני אדם, זו לא חוכמה שבסין מתגלים כישרונות חדשים בתחום האופנה. מה שמפתיע הוא שבישראל, עם אוכלוסייה כה קטנה, יש כל כך הרבה כישרונות", הוא מחמיא, ומספר על סטודנטים ישראלים שלמדו במרנגוני והצליחו לבלוט: בן אלמגור, שמלמד כיום בקמפוס בבייג׳ינג; המעצבת הערבייה סשה נסאר; ומעצב שמלות הכלה ארז עובדיה.

"המעצבים הצעירים בישראל, ובמיוחד הסטודנטים לאופנה, מגלים הרבה מאוד עצמאות ורצון ללמוד ולחקור ומצליחים לשים לב לפרטים הכי קטנים. יש פה מעיין יצירתיות שאין לי דרך להסביר מהיכן הוא נובע. אולי זה משהו בדנ"א שלכם, או שזה קשור במצב הפוליטי של ישראל. מי שמנסה וחוקר הוא מי שבדרך כלל גם מצליח ליצור דברים חדשים ומעניינים יותר".

http://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3645628,00.html לכתבה בכלכליסט